• בלחץ הקונסולים של ארצות הברית, צרפת ובריטניה, מבוטל האיסור העות'מאני על עליית יהודים לארץ ישראל.

• ייסוד אגודות "חובבי ציון" בריגה, בקובנה ובוילנה והתחלת חיפוש אדמה להתיישבות חקלאית בארץ ישראל. אגודות "חובבי ציון" שפעלו עד שנת 1890 ללא רשיון השלטונות הרוסיים, זוכות להכרה רשמית ולאפשרות לפעול בגלוי.

• בו' כסלו תרנ"א מגיע לארץ זאב טיומקין, כדי לעמוד בראש הלשכה להנהלת העבודה המעשית של "חברת התמיכה" של "חובבי ציון" שנפתחה ביפו.

• בעזרת זאב טיומקין ויהושע חנקין, רוכשים צירי האגודות ריגה, קובנה ווילנה ויחידים את אדמת חדרה.זוהי רכישת הקרקע הגדולה ביותר להתיישבות בארץ עד אז (כ- 30,000 דונם). חברי אגודות יחידים ומשפחות, עולים להתיישב בחדרה.

• ב- 1 ביולי 1891 בלחץ תושבי ירושלים הערבים, המוסלמים והנוצרים, מטילה ממשלת תורכיה איסור על עליית יהודים לארץ. בעזרת "בקשיש" לפקידי הרשות, מצליחים חברי האגודות ובני משפחותיהם להגיע לחוף יפו, על אף האיסור.

תרנ"ב-תרנ"ג (1893-1892)

• שנתיים קשות, מלוות ברגשי יאוש ותסכול, עוברות על ראשוני חדרה. לנוכח הקורבנות הרבים, המצב הכלכלי הקשה ועזרתה הדלה של תנועת חובבי ציון, מתעוררים ספקות בקרב המתיישבים באשר ליכולתם לשרוד. למרות זאת, השטח חולק בין האגודות שהיקצו חלקות לחבריהן. המתנחלים החלו להאחז בקרקע על-ידי נטיעת שקדים, גפנים ותותים, בשטח של 7,880 דונם (רבע מאדמות חדרה).

• נסיון ראשון לייבוש הביצות, נעשה בידי המהנדס זיידנר, לבקשת חנקין, כחלק ממימוש הסכם הקניה עם המתנחלים. חפירת תעלה לניקוז ביצת רושראשי ושלוחתה – ביצת צ'רקס, דרך נחל חדרה לים, לא מועילה. המתנחלים ממשיכים בכוחות עצמם להעמיק את התעלה (דבר שיחזור על עצמו בשנים הבאות ויביא לסכסוכי דמים עם השכנים הערבים).

• האגרונום קייזרמן נשלח מטעם "חובבי ציון" לנטוע עצי אקליפטוס בצידי רחובות המושבה ועל "מגרשי הבתים", כדי שיבריאו את "אויר המקום", הגורם (כביכול) למלריה. בעבודה מועסקים איכרי המקום וזו עזרה חומרית חשובה עבורם.

• אגודת וילנה מפסיקה את פעילותה בארץ עקב אי קבלת קושאנים (תעודות בעלות על הקרקע).

• התנגשות אלימה ראשונה עם בדווים, המתנחלים מתבצרים בח'אן והודפים את התוקפים.

• יעקב ברמן – ראש ועד המתנחלים.

• הקדחת ממשיכה להפיל חללים. ד"ר הלל יפה, רופאה של זכרון יעקב מטעם הברון רוטשילד, מטפל גם בחולי חדרה. בשנת תרנ"ד הוא נבחר ליושב ראש ה"וועד הכולל" בחדרה, לאחר שהוענקו לו במתנה 50 דונם קרקע, על מנת שיהיה תושב בעל זכויות.

• אליהו שייד, הממונה על כל מושבות הבארון רוטשילד, מבטיח לד"ר יפה להושיט "עזרה מוסרית" לחדרה. פקיד הבארון בזכרון יעקב, בן שימול, פונה לשלטונות התורכיים ומבקשים לאשר רשיונות לבניית הבתים הראשונים בחדרה.

• גן אתרוגים, "גן שמואל", ניטע על 50 דונם לכבוד הרב שמואל מוהליבר במלאת לו 70 שנה. האדמה – מתנת המתנחל הינדין, גיסו של מוהליבר.

• בעקבות פניות נואשות של אנשי חדרה ומעורבותו הרבה של ד"ר יפה, מסכים הבארון רוטשילד לממן את ייבוש הביצות המערביות, בתנאי שאדמותיהן יועברו באופן חוקי לבעלותו. לצורך זה מבקש הוועד המקומי את הסכמת רוכשי האדמות שטרם עלו לארץ ("מתנחלי חוץ"). הביצות הצפון-מזרחיות (רושראשי ושלוחתה צ'רקס) מנוקזות באופן יסודי בפיקוח מהנדס הפקידות אליהו קנטור.

• מתקבלים הרשיונות לבניית הבתים הראשונים. מוקמים 35 מבנים למגורים מחוץ לח'אן (ברחובות הגיבורים, אחד העם והרצל). מתוך כ- 150 משפחות חברי האגודות שנרשמו להתנחלות, מגיע מספר המשפחות המתנחלות בפועל ל- 35, והן נאלצות לשאת בעול הכבד של הקמת הישוב החדש. המתיישבים נוטעים גפנים ועצי שקד רבים, ומגדלים בהצלחה אבטיחים, שמיוצאים למצרים דרך נמל אבו זבורה. (מכמורת).

• מנחם מנדל נחומובסקי – ראש הועד.

• עקב פגעי הקדחת הקשים, דורשים ד"ר יפה וראשי חובבי ציון מהמתנחלים לעזוב את המקום עד שיימצא פתרון לבעיה. ועד המושבה מחליט להקים שכונת צריפי עץ ליד חוף הים, בהנחה שהקדחת לא תגיע לשם. מבני-עץ מפורקים שהוכנו בנגריה ביפו, מועברים בסירות לחוף חדרה ומוקמים תוך לילה, בעת שהתורכים עסוקים באירוח הקיסר הגרמני וילהלם השני. הישוב הזמני שנקרא "קדימה", לא פותר את בעיית הקדחת ואנשיו שבים למושבה לאחר שנה.

• תחילת נטיעת אקליפטוסים בהנחיית פקידי הברון.

• במרכז המושבה נחפרת הבאר הראשונה שמספקת מים זכים לתושבים (כיום בצדו הדרומי של גן המייסדים, יד לבנים).

• ייסוד אגודת "דורשי ציון" להכשרת מטעים נושאי פרי עבור מתנחלים עתידיים. במרכז המושבה (מול השוק) בונה האגודה חצר מוגנת – מעין ח'אן לאכסון בהמות עבודה וכלים.

• משפחות המתנחלים עוזבות את הח'אן למגוריהן הפרטיים. בחדרה – 153 נפש.

• אחד מצריפי "קדימה" שהועברו למרכז המושבה, משמש למשכן ועד המושבה.

• הפעלה פרטית של בית הבד הציבורי שבחצר הח'אן. המפעל הוקם מספר שנים לפני כן בידי ועד המושבה, כמפעל ציבורי להפקת שמן זית.

• הבארון רוטשילד מעביר את הטיפול במושבותיו בארץ לידי חברת יק"א. המושבה חדרה עצמה נשארת עצמאית, אבל יער חדרה מועבר לחזקת יק"א.

• תגלית מדעית שהגיעה לארץ ממכון פסטר בצרפת, באמצעות ד"ר יפה מלמדת, שיתושת האנופלס היא הגורמת למחלת המלריה. בעקבות הגילוי מותקנות בחדרה רשתות על חלונות הבתים וניטעים אקליפטוסים הנחשבים (בטעות) לעצים מייבשי ביצות, במערב המושבה (ביצת ברכטאס – "יער חדרה" כיום).

• בחפצי בה מוקמת חווה של אגודת "נטעים" לנטיעה וטיפוח פרדסים ומטעי שקדים ל"עולים בכח". שנתיים מאוחר יותר ניטע על ידיה פרדס גדול בעטא.

• ראשוני העליה השניה מגיעים לחדרה ונקלטים בעבודה. בשנת תרס"ז (1907) עובדים במושבה 5 פועלים חדשים, כעבור שנה עובדים כבר 7 ובשנת תרס"ט (1909) – 30. רובם בפרדסי "דורשי ציון", אצל אגודת "נטעים" וב"גן שמואל". פועלים מעטים עובדים בחצרות האיכרים. התחלות ראשונות לשיפור תנאי הפועלים: מוקם מטבח ("בית תבשיל") ומתוכננת הקמת בתים לפועלים על ידי חברת "עזרה" (מייסודם של חובבי ציון בברלין).

• משפחות בודדות של עולי תימן מגיעות לחדרה
(1909).

• חברי הקומונה הרומנאית (מאוחר יותר מכונים "הקומונה החדרתית") עוברים תקופת הכשרה והתארגנות לקראת הקמת הקבוצה השיתופית הראשונה בארץ - "דגניה". מאז משמשת חדרה כמקום הכשרה לעשרות גרעיני התיישבות.

• ישראל פיינברג – ראש הועד.

• לאחר כשלון השמירה הערבית בחדרה, מחליטים אנשי חדרה לעבור לשמירה עברית ונחתם הסכם עם אגודת "השומר" על מסירת השמירה לחבריה.

• ביוזמת האגרונום איש זכרון יעקב אהרון אהרנסון מוקמת בחדרה שלוחה של תחנת הנסיונות החקלאית בעתלית, בהנהלת אבשלום פיינברג, תושב חדרה. התחנה נתמכת בידי חבר נאמנים בארצות הברית, בראשות יוליוס רוזנוולד ומזכירתו הנרייטה סאלד.

• מתחילה בניית "בית פועלים" (מגורים, מטבח וחדר אוכל) על ידי חברת "עזרה" על שטח שהוקצב בידי ועד המושבה (כיום – בית ההסתדרות).

• נפטר המתנחל נ. ראם. ספר רישומי הנחלאות שהשאיר, מהווה בסיס לספר האחוזה של המושבה.

• צבי בוטקובסקי – ראש הועד.